קודם כל אהלן! וברוכים הבאים לפינה החדשה הזו שבה נקשיב לקטעים ואלבומים שהם לא יותר מחוויית האזנה מיוחדת שצריך לחוות בעיניים עצומות.
אז בלי להכביר במילים בואו ניגש לעניין… אוזניות חובה, כבר אמרתי?
מקשיבים פה:
היום נקשיב לקטע מס’ 4 מהאלבום האחרון והשנוי במחלוקת של רדיוהד. זה אלבום שמעריצי רדיוהד השרופים אוהבים, ומעריצי רדיוהד שפחות אוהבים שורפים חח… או משהו כזה.
אישית כשאני שם את התקליט הזה של רדיוהד, כל פעם שהקטע הזה מגיע משהו קורה לי. אני מרגיש שאיזה משהו בחדר השתנה.
כל האלבום הזה מהמם, אבל הקטע הזה יש בו איזה משהו אינטימי וקרוב שגורם לי להרגיש שתום יורק יושב אצלי בסלון ומנגן את השיר הזה במיוחד בשבילי כדי להגיד לי שהכל בסדר ואנחנו מבינים מה הולך.
אז כמו תמיד, הקול של תום יורק מרחף פה כמו רוח, אבל בואו נקשיב שניה לכל מה שקורה מצדדינו, מעלינו ומכל כיווננו. עיצוב סאונד מופתי, רחב וגדול מהעולם. אין לי איך לתאר את זה, פשוט תשימו פליי ותשתגרו לעולם אחר.
למתמידי לכת:
כל האלבום הזה שווה האזנה עמוקה, שכובים על הספה עם שמיכה טובה ותה.
בעיני זה אחד האלבומים המיוחדים של רדיוהד שכבר לא מנסים להביא אותה, אלא פשוט מביאים אותה בבגרות ובכנות חדה. זה סיפור של אחרי הצלקות, של אחרי הפרידה, של איך ממשיכים מכאן.
אלבום אישי, אמיתי ואינטימי שמחזק אותי ומזכיר לי שהחיים ממשיכים.
מה אתם חושבים על השיר הזה?
איזה שירים אתם חושבים שאנחנו חייבים לשמוע?
ספרו לי בתגובות-
